בחודש נובמבר 2018 הועברה ביוטיוב סדרה בת 10 פרקים שנקראה :
Interconnected : The Power to Heal From Within
המידע שהועבר בסדרה זו עסק בחשיבות הרבה שיש לחיידקי המעיים בנוכחותם ובפעילותם בגוף שלנו. חשוב לציין כי י בגוף יש יותר תאי חיידקים מאשר תאים שלנו. ללא החיידקים הללו לא היינו יכולים לחיות. פעילותם חשובה לבריאות הפיזית והנפשית של כל אחד ואחד מאיתנו. אחד התפקידים החשובים (מבין רבים אחרים) הוא לאמן ולאתגר את המערכת החיסונית. תקשורת לקויה בינם לבין המערכת החיסונית תגרום להתפרצות מחלות דלקתיות ומחלות אוטואימוניות. אוכלוסיה דלה מידי בחיידקי מעי ידידותיים תהיה אחראית למע' חיסונית חלשה, להפרעות מהתחום הנפשי כמו דכאון, חרדות, שינויים תכופים במצבי רוח וכו'. אוכלוסיה גדולה מידי של חיידקים לא ידידותיים תגרום להפרעות בתפקודי הגוף – מחלות.
בסדרה זו הובאו עדויות רבות של אנשים, מכל שכבות האוכלוסיה, על מחלות מהן סבלו במשך שנים רבות והחלימו ( כנגד כל הסיכויים מבחינת הרפואה הקונבנציונאלית) רק לאחר שינוי באורח החיים שלהם, שינויים בתזונה ובעיקר בזכות העשרת מע' העיכול שלהם בחיידקי מעיים ידידותיים.
בזכות חשיבותם הגדולה כל כך לחיינו, לכל סה"כ המיקרואורגניזמים (המיקרוביום) החיים בתוכנו, ניתן להתייחס כאל איבר נוסף בגוף הנמצא ביחסי גומלין עם כל שאר האברים. המיקרוביום שבתוכנו מורכב מחיידקים, פיטריות ווירוסים.
המסה הגדולה ביותר נמצאת במעי הגס אבל, למעשה, הם פזורים בכל הגוף: העור, הרקמות, האיברים ואפילו הדם. המיקרוביום – אוכלוסיה הייחודית לכל אחד ואחת מאיתנו – תלויה במה שאנחנו אוכלים, הסביבה בה אנחנו חיים ומה ה"רעלים" אליהם אנחנו נחשפים (אנטיביוטיקה, תרופות, חומרי הדברה, חומרי שימור וכו' ). יתירה מכך – כל שינוי באורח החיים שלנו ישפיע על הרכב המיקרוביום. זו אוכלוסיה דינמית ולכן מאד מאד חשוב לא לשכוח זאת ולתחזק אותה במצב המיטבי באופן שוטף.
כיצד ומתי מתחיל המיקרוביום להיבנות בגוף שלנו ? ובכן, המסע המשותף מתחיל החל מרגע הלידה (ויש הטוענים כי זה מתחיל עוד בשלב העוברי בו העובר נחשף למקרוביום של האם ).
בלידה רגילה – התינוק "נמרח" בחיידקי האם בעוברו בתעלת הלידה בדרכו החוצה.
בניתוח קיסרי – התינוק יוצא החוצה נקי מחיידקי האם ולכן הוא מתכסה בחיידקים מהסביבה (חדר לידה, בית החולים, חדר תינוקות).
תינוק מלידה רגילה אוסף הרבה יותר חיידקים טובים לעומת תינוק שנולד בנתוח קיסרי.
כדי לצמצם את הנזק מלידה "קיסרית" נוהגים לאסוף על גאזה את נוזלי תעלת הלידה מהאם ולמרוח אותם על הראש והפנים של התינוק וזאת כדי, שלמרות הכל, יהיו עליו חיידקי האם.
לתזונת התינוק השפעה רבה על התפתחות חיידקי המעיים שהוא רכש בלידתו.
חלב אם – מצויין לתינוק. חלב האם מכיל גם את החיידק Bifidobacterium ובכך מאפשר לתינוק לעכל את ה – FOS (פולימרים סוכריים – מזון מיטבי לחיידקי המעי) המצוי גם הוא בחלב באם. שילוב זה מאפשר התפתחות טובה של מערכת העיכול של התינוק.
פורמולה – פחות טובה להתפתחות חיידקי המעי בתינוק כי היא לא מספקת להם את ה – FOS החשוב.
המיקרוביום מתפתח במשך השנתיים הראשונות לחייו של התינוק.
בשלושת הימים הראשונים – חלב האם עשיר במיוחד בחיידקים מהאם שעוברים לתינוק. חיידקים אלה מפרישים חומרים שתפקידם לעודד את הסגירה של המרווחים שעדיין קיימים בין תאי המעי, ובכך מונעים את תופעת "המעי הדליף". כלומר, החיידקים מהאם "מדריכים" את התפתחות תאי התינוק.
הכולוסטרום – שהוא החלב הראשוני – מאד חשוב לתהליך ראשון זה.
למיקרוביום יש השפעה רבה על בריאות ותפקודי הגוף. הוא מנהל דיאלוג הדוק עם המוח ועם המערכת החיסונית.
הדיאלוג עם המוח – דרך עצב הואגוס. זה העצב המקשר בין המוח וכל האיברים הפנימיים .
הדיאלוג עם המערכת החיסונית – ביחסי שכנות טובה.
חוסר חשיפה לחיידקים מרגע הלידה והלאה – גורמת למע' החיסונית להיות חלשה.
המיקרוביום נמצא בתוך המעי והמערכת החיסונית מחוץ למעי (דם, לימפה ). ושתי מערכות אלו "משוחחות" ומשפיעות זו על זו באופן רציף.
מיקרוביום בריא מגן ומאמן מערכת חיסונית בעוד שמיקרוביום לא בריא עושה בדיוק ההיפך (מצית אותה).
מיקרוביום המכיל חיידקים שלא היו צריכים להיות שם מעורר את המערכת החיסונית. היא נעשית מאד פעילה ומפעילה את מנגנון הדלקת. רק כאשר האוכלוסיה של החיידקים משתנה ומשתפרת (לטובת חיידקי המעי) מנגנון הדלקת נרגע.
ולכן, לשינוי, לרעה, בהרכב המיקרוביום (חיידקים שלא היו צריכים להיות שם) יש השפעה חזקה על התפרצות המחלות הכרוניות כמו צליאק, קרוהן, סוכרת 2, אוטיזם, השמנת יתר, סרטן, דמנציה, דכאון, אלצהיימר. כולן מתחילות על בסיס של דלקת. הדלקת היא התגובה של המע' החיסונית לנוכחות של חיידקים "רעים".
אנו חיים בתקופה בה קיימת מגיפה של מחלות כרוניות (מחלות לב, סוכרת, סרטן וכו'). במשך השנים הגנים שלנו לא השתנו אבל מה שמאד השתנה זו הסביבה בה אנו חיים. הנזקים לבריאות שלנו נגרמים בעיקר מהזיהום הסביבתי, המזון שאנו אוכלים המים שאנחנו שותים והאויר שאנחנו נושמים.
אוייבי המיקרוביום הם : מתכות כבדות, חומרי הדברה, פטלטים (pthalates ), PCBs (מהפלסטיק), דיאוקסין.
אוייבי המיקרוביום הם האוייבים שלנו. להחלמה של המיקרוביום צריך, קודם, לסלק את הרעלים מהגוף.
בעיה נוספת הגורמת למחלות ולגרוי המע' החיסונית היא בעיית המעי הדליף.
המעי, בעקרון, הוא צינור עטוף שרירים שהתכווצות שלהם דוחפת את המזון לאורך המעי.
בחלקו הפנימי, יש ציפוי עדין מאוד בעובי של שכבת תאים אחת. כאשר ציפוי זה נפגע חיידקי המעי מפרישים חומרים "המתקנים" ציפוי זה. אבל קורה כי התיקון לא מצליח והנזק נשאר.
כאשר הציפוי שלם עוברות דרכו החומצות האמיניות, בבודדת, אבל כאשר הוא פגוע, עוברים דרכו צברים של חומצות אמיניות וגם חלקיקים אחרים שלא היו אמורים לעבור, וכל אלה מגיעים לדם.
כאשר זה קורה התופעה נקראת " מעי דליף". תופעת המעי הדליף אחראית על האפשרות של התפרצות הפרעות בכל אברי הגוף כמו : עייפות כרונית, חרדות, עצירות כרונית, האשימוטו, משקל יתר ועוד.
יש לא מעט חומרים שאם הם מגיעים למעי הם יכולים לגרום לתופעה זו, כמו למשל: חיטה ומוצריה, תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAID) כמו נורופן, אטופן ואחרות, אלכוהול, מוצרי חלב, חומרי הפרשה של חיידקים שלא היו צריכים להיות במעי, והמיקרוביום עצמו, שמכיל כמות לא סבירה של חיידקים מזיקים.
המחלות הקשורות לחידקים מזיקים, השותפים ליצירת המעי הדליף הן :
פסוריאזיס, MS, השימוטו, מחלת גרייבס, הליכה מתנדנדת (קשורה למוח), ארטריטיס ראומטואידי, לופוס, סקלרודרמה (כתמים אדומים על העור), ויטיליגו.
מחקרים רבים שנעשו בשנים האחרונות מראים כי המעי הדליף הוא גם הטריגר וגם הדלק למחלות האוטואימוניות.
אפשר לרפא את המעי הדליף בעזרת תוספי תזונה כמו : N-Acetyl-L-Cystein,
חומצה גלוטמית, אבץ, שמן דגים (אומגה 3 ), כורכומין, קוורציטין, ויטמין A .
לאחר ריפוי המעי הדליף, לאט לאט, יש ירידה בנוגדנים שהמערכת החיסונית יצרה והגוף יחלים.
כל מה שיכול לפגוע בחיידקי המעי הוא פוטנציאל להיווצרות מחלות.
למשל – תרופות, סמים, מזון מעובד, חומרי שימור, סטרס. כל אלה יכולים לגרום לחיידקים לא רצויים לגדול ולהתפתח יותר מהחיידקים הרצויים לנו. או בכלל לדלל מאד את אוכלוסיית המעי.
מרגע שאוכלוסיית המיקרוביום נפגעת נגרם נזק ליחסי הגומלין שבינם ובין המערכת החיסונית. האיזון העדין נהרס וחוסר איזון הוא בעצם המחלה.
כאשר המיקרוביום נחלש, המערכת החיסונית עובדת פחות טוב, המערכת ההורמונלית עובדת פחות טוב והתגובה ל"סכנה – בריחה או מלחמה", נהרסת לגמרי.
ריפוי המעי והחזרת האיזון למיקרוביום תביא גם לריפוי המחלות שנגרמו בגלל בעיות אלו.
המזון אותו אנו אוכלים הוא האמצעי הטוב ביותר להחזרת החיידקים הטובים למעיים וטיפוחם עם מזון מתאים,
מומלץ לאכול בכל יום מעט ירקות כבושים (ביתיים ) כמו: כרוב כבוש, מלפפונים, עגבניות, חצילים, קימצ'י.
לא צריך לאכול מהם הרבה, מספיק מה שעולה על מזלג. כל ירק יספק סוג אחר של חיידקים וזה ייצור גיוון חיידקי.
חשוב לאכול כרישה, בצל, שום, ארטישוק, אספרגוס, תפוח עץ, ארטישוק ירושלמי – כל אלה יספקו את המזון לחיידקים ויאפשרו את צמיחתם הבריאה.
הוזכר כבר קודם כי קיים קשר הדוק בין המעיים והמוח. הסיגנלים לשני הכיוונים עוברים דרך עצב הואגוס. החיידקים המצויים בגוף מפרישים חומרים כימיים ואלה מגיעים למוח ומשפיעים עליו לטוב או לרע. מעבר לכך, חיידקי המעי מייצרים, בין היתר גם את שני הנאורוטרנסמיטורים GABA וסרוטונין – שניהם אחראים על מצב הרוח והרגעה מחרדות. בגדול, נמצא כי 80% מהנאורוטרנסמיטורים הפועלים במוח מיוצרים במעי ע"י חיידקי המעי. מחסור בחיידקי מעי או הימצאות אוכלוסיה לא ידידותית במעיים יביאו למחסור חמור בטרנסמיטורים למוח. לכן, האדם יחווה דיכאון, חרדות, שינויים במצבי הרוח ולעיתים גם הפרעות אכילה.
אנשים רבים העידו כי חייהם הפכו לגהינום והם לא הבינו כיצד קרה להם דבר כזה.
רק לאחר ניקוי הגוף מרעלים, חידוש אוכלוסיית חיידקי המעי, הקפדה על תזונה עשירה ונקיה ופעילות גופנית מתונה, הם החלימו וחייהם חזרו למסלולם.
מכה נוספת לייצור הנאורוטרהסמיטורים במעי באה דווקא מכיוון ה – GMO. הסויה היא מקור מצויין לחומצות אמינו הכרחיות המשמשות כאבני בניין לנאורוטרנסמיטורים. אבל בשנות ה- 90 של המאה הקודמת, החלו לבצע שינויים גנטיים (GMO) בסויה, בתירס וסלק הסוכר. ומאז, בעוד יבולים אחרים. מטרת ה – GMO הייתה לייצר יבולים של סויה העמידים לחומרי הדברה. רק שאחת הבעיות שנוצרו הייתה כי הסויה לא יכלה יותר לייצר את החומצות האמיניות ההכרחיות לייצור הנאורוטרנסמיטורים. היבולים שהתקבלו לאחר ה – GMO היו ייבולים חסרים בחומצות אמינו הכרחיות ובכך הפכו את הסויה, שהייתה מקור עשיר לחומצות אמינו הכרחיות, למזון חסר תועלת מבחינה תזונתית. כתוצאה מחסרים אלו החלו להופיע בעיות נאורולוגיות, וגם בעיות במעיים שהתבטאו בנפיחות לאחר ארוחות, צרבת, תנועתיות המעי נפגעה מאד וכתוצאה מכך הייתה תנודתיות בין עצירות לשלשולים.
לחסרים תזונתיים, מיקרוביום לא מאוזן, ומעי דליף , יש ביכולתם לפגוע במוח וליצור מחלות ניווניות, מחלות כרוניות ומחלות אוטואימוניות.
מהאמור לעיל, ומגילויים נוספים וחדשים על חשיבותם של חיידקי המעי יש להבין כי חייבים להיות מאד ערניים לסימפטומים היכולים להעיד על החלשות אוכלוסיית המעי ולפעול במהירות להחזרתה למצבה הבריאה.
אם צריך מידי פעם לקחת אנטיביוטיקה (ותמיד רצוי שזה יהיה לזמן קצר) חשוב ביותר לקחת במקביל גם פרוביוטיקה (תוספים להעשרת אוכלוסיית המעי).
בזמן הטיפול באנטיביוטיקה – לקחת קודם את האנטיביוטיקה ושעתיים אחר כך לקחת את התוסף הפרוביוטי. עם סיום הטיפול האנטיביוטי, להמשיך עם צריכת הפרוביוטיקה למשך תקופת זמן שתהייה פי 3 מהתקופה שנצרכה האנטיביוטיקה. למשל, אם הטיפול האנטיביוטי ארך 10 ימים – ממשיכים לקחת פרוביוטיקה במשך 30 ימים לאחר גמר הטיפול האנטיביוטי.
אפשר (ואפילו רצוי מאד ) לאכול מגוון של ירקות כבושים, מכבישה ביתית (בלי חומץ ובלי פיסטור ) כי מזון זה הוא המקור הטוב ביותר לחיידקי המעי.